<h1>כל בו סימן ס"ז</h1>
<h2>דף פו.</h2>
שלח לנו הקדוש ברוך הוא ביד עבדו יחזקאל הנביא, שובו והשיבו מכל פשעיכם ולא יהיה לכם למכשול עון. השליכו מעליכם פשעכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמותו בית ישראל. אדם אשר חטא ופשע, עד כי עונו עלה עד לשמים שיאו, ובא בקרבו רוח טהרה, ושת ליבו לשוב למוטב ולחסות תחת כנפי השכינה ולהכניס בדרכי התשובה, אשכילך ואורך בדרך זו תלך. ביום ההוא ישליך האדם מעליו כל פשעיו אשר עשה, ויעשה עצמו כאילו היום נולד, ואין בידו לא זכות ולא חובה, וזה היום תחילת מעשיו. ואז ישוה דרכיו ויפלס אורחותיו, ולא ינועו מעגלותיו מדרך הטוב. ומדה זו תביאנו לשוב בתשובה שלימה. כי אם לא יעשה עצמו כמשליך גילוליו, וכובד העוונות ועוצם החטאים אשר עשה. יבהילוהו ולא יניחוהו לשוב, כי יאמר בדעתו, הנה חטאתי ועויתי ופשעתי, וכזאת וכזאת עשיתי, ועברתי ושניתי ושלשתי עד אין ספורות, ואיך אבא עוד לפניו כבושת גנב כי ימצא, כן בושתי ממעשי לעמוד לפניו וללכת בדרכיו ולדבקה בו, ואיך ארמוס את חציריו, ואיך אספר את חוקיו. והיצר המסית והמדיח היושב במפתחי הלב, המתחדש בכל יום בקרבו וצופה תמיד ומבקש להכשילו, משיא לבו לדבר הרע הזה, ומניא אותו מדרך הישר והטוב. לכן טוב לו להשליך כל פשעיו מעליו במחשבתו, ולעשות לו לב חדש.
וככה יעשה ביום טהרתו, בהתנדב רוחו אותו להיות עובד לבוראו. יפיל תחנתו לפניו ויאמר, אנא ה' חטאתי ועויתי ופשעתי, וכזאת וכזאת עשיתי מיום היותי על האדמה עד היום הזה, ועתה נשאני ליבי ונדבה רוחי אותי לשוב אליך באמת ובתמים בכל לב ובכל נפש ובכל מאוד, והנני מודה ועוזב ומשליך מעלי כל גילולי, ועושה לי לב חדש ורוח חדשה, להיות זהיר וזריז ומשכיל ביראתך. ועתה ה' אלוהים, הפותח יד בתשובה לקבל שבים, ומסייע לבאים ליטהר, פתח ידך וקבלני בתשובה שלימה לפניך, וסייעני להתחזק בתורתך וביראתך. ועזרני נגד השטן הנלחם בי בתחבולות ומתנקש נפשי להמיתני לבלתי ימשול בי, ורחקהו ממאתים וארבעים ושמונה אברים שבי, והשקיעהו בתוך מעמקי ים, וגער בו לבל יעמוד על ימיני לשטני. ועשה אשר אלך בחוקיך, והסר לב האבן מבשרי, ותן לי לב בשר, אנא ה' אלוהי, שמע תפלת עבדך ואל תחנוניו, וקבל את תשובתי ואת תחינתי ובקשתי, ויהיו לפני כסא כבודך מליצי יושר להליץ בעדי לפניך, ולהכניס תפלתי באזנך. ואם בעוונותי הרבים אין מליץ בעדי, ואין מלמד עלי זכות, חתור לי אתה מתחת כסא כבודך, וקבל תשובתי, ולא אשוב ריקם מלפניך, כי אתה שומע תפלה. ותמיד ירגיל בתפלה זו, להזכיר ולהזהיר את עצמו על דבר התשובה. וזה הדרך שילך בו להרגיל את עצמו להישמר מכל חטא. בבוקר מעת הקיצו, יחשוב בליבו כל דרכיו, ויפשפש במעשיו, ולא יעות לפי כוחו אפילו בפסיעה אחת, עד זמן האוכל, ולעת האוכל, אם עיות שום דבר, יתודה מיד על הדבר בהוויתו, והוידוי הזה ירחיקהו מכל עון. ואם יבא לידו דבר עבירה, יתרחק ממנו, כי יאמר איך אעשה הרעה הגדולה הזאת להתודות על הדבר ולחזור עליו, ואהיה מאותן שנאמר עליהם ויפתוהו בליבם ובלשונם יכזבו לו וליבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, ואהיה כטובל ושרץ בידו. ואף כי אהיה בדעת קלה לפני בוראי, ולא אוכל לעמוד נגד תאותי מפני כבודו, שעה מועטת כזאת. ובהעלותו דבר זה על לבו ישמר מעבירה, ויהיה רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים. ואף מעוון עקביו יהיה נזהר, כי כל [דרכיו] יהיו במשקל. הגיע עת האוכל ופשפש ולא מצא, יהא מודה ומשבח לבוראו שעזרו משונאו וזכה להיות בתשובה שלימה שעה אחת בעולם, וכאשר עשה מן הבוקר עד עתה, כן יעשה עד זמן אכילה של ערב, וקודם האכילה יתודה כאשר אמרנו. וכן מזמן אכילה של ערב, יעשה עד זמן שכיבה. הרי שלשה פרקים ביום לשלשה וידויין. ככה יעשה כל הימים, מיום תחילת תשובתו עד חודש או שנה, שיהיה קבוע ומוחזק בעבודת הבורא, ויניח כל מעשיו הרעים. וכשישמר מן העבירות שהיה רגיל בהן, וכמה פעמים יבואו לידו ויזהר מהן, יהא בטוח ולא יתיירא עוד, כי מן השמים יסייעוהו. ואף העבירות יחשבו לו לזכיות. ועל הפשעים הישנים שהשליך מעליו, יהא תוהא ומתחרט עליהם, ויבקש לבורא למחותם מספר הזכרונות. וגם טוב שיענה את עצמו. ואם הוא חלוש ואינו יכול לסבול עינויין קשים ותעניות, ימשוך עצמו מתאותו, ואל ימלא תאותו במאכליו ובמשתיו. וכן אמר הראב"ד ז"ל שאמר אחד מחסידי עולם, הגדר הגדול והמופלא מניעת המאכלות. וזה פי' דבריו, אל יעזוב לגמרי שלא יאכל בשר ולא ישתה יין, כי די לנו במה שאסרה תורה, אך בעת שמאכלו לפניו, ועודנו תאב לאכול ממנו, ימשוך ידו ממנו לכבוד בוראו, ואל יאכל כדי תאוותו. ודבר זה יזכירנו אהבת הבורא יותר מתענית אחד בשבוע, כי זה בכל יום מדי אכלו ומדי שתותו.
ועוד יוסיף להטיב וישים לבו לתורה. ואם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפין, כי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ויהה מייסר עצמו בכפית היצר לתורה ולמצוות, והן הן יסורים של אהבה. ואל ילך בקרי בקיום המצוות, כמי שעושה דבר במקרה, פעמים עושה ופעמים מניח, אלא הכל יעשה תמיד, ולא יניח בשום ענין, ואפילו מפני הבושה. כגון מי שרגיל לקיים מצות שלש סעודות בשבת, ונתארח אצל בני אדם שאין מחזיקין באותו מצוה, אין לו להניח המצוה מפני הבושה. וכן כל כיוצא בזה. ואם עשה כן להיות זהיר בקיום המצוות, ולא יניח בשום ענין, ונפטר בחצי ימיו, נותנין לו שכר כאילו חיה כל שבעים ימי שנותיו, ועשה אותה מצוה, וזהו שאמר שלמה מתוקה שנת העובד, משל למלך ששכר פועלים וכו', כדאיתא במדרש רבי תנחומא. ואל יחשוב השב בנפשו, למה זה להבל איגע ולתוהו כוחי אכלה, כי איך תועיל תשובתי כנגד עותתי, וכל מה שאוכל לעשות עוד איך יעמוד כנגד כובד העוונות שעשיתי, מי שליבו נוקפו על שאין תשובתו שלימה אומר כן. אבל השבים בלבב שלם ותוהים על עוונות ראשונים, כבר הבטיחנו ה' על יד עבדו יחזקאל הנביא כי פשעיהם לא יזכרו, שנאמר והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר חטא ושמר את כל חוקותי ועשה משפט וצדקה חיו יחיה לא ימות כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחיה. ועוד כתוב מקרא מלא על הנבהלים על עוונותיהם לחזק ידיהם לשוב, ואתה בן אדם אמור אל (בני) [בית] ישראל [כה) [כן] אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה, אמור אליהם חי אני נאום ה' אלוהים (כי לא) [אם] אחפוץ במות הרשע כי אם (בשובו מדרכיו) [בשוב רשע מדרכו] וחיה. שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל. וביד כל נביאיו הזהירנו השבם ושלוח על דבר התשובה. וגם רבותינו ז"ל חכמי התלמוד הזהירו מאד על התשובה ואמרו שוב יום אחד לפני מיתתך. ועוד אמרו גדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים. וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלוהיך. והיא מן הדברים שנבראו קודם שנברא העולם, ועל ידי התשובה יבא הגואל, שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב. ואין מי שיכול להגיע עד היכן כחה של תשובה. על כן כל ירא וחרד יתן אל ליבו יראת ה'. וישוב מכל חטאיו, ויתן לו לב חדש טהור ונקי לעבוד את בוראו, וינהג כסדר שאמרנו, ועוד יוסיף מליבו כזה וכזה, ויהיה ערום ביראה לבקש צדדין איך יכול לעבוד את בוראו, ולשוב אליו בתשובה שלימה, ויחזור בכל כוחו לעשות חפצי שמים בינו לבין קונו, ולא לעיני רואים (להתפשר) [להתפאר]. ואשרי הזוכה ומזכה את הרבים. וכל העולם לא נברא אלא בשבילו, שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
כתב הר"מ [נ"ע], כשאדם גומר בדעתו לעשות תשובה ולקבל יסורים לקדש ה' יתברך, כל מה שעושין לו, הן סקילה, שריפה קבורה חיים, הן תלייה, אינו כואב לו כלל. ומביא ראיה מן המסורת. הכוני כל חליתי, הכוני פצעוני. כלומר, כשהם הכוני פצעוני, לא היה כאב לי, הכוני בל חליתי. וגם ראיה מספר היכלות שר' חנינא בן תרדיון היה במקום קיסר ו' חדשים, והרג ב' אלפים דוכסים והגמונים, לסוף ו' חדשים נלקח למעלה, ושרפו אדם אחד כדמותו במקומו. ותדע שכך הוא, שאם היה נוגע אפילו באבר קטן לאיש היה צועק, אפילו אם היה בדעתו לעכב את עצמו מלצעוק, לא היה יכול, ורבים מוסרין עצמן לשריפה על קידוש השם, ואינם צועקים לא אוי ולא אבוי. והר"ף ז"ל כתב, ואומר העולם שאם כיון שם המיוחד בתחילה, מובטח שיעמוד בנסיון ולא יכאב. וזהו שאמרו ז"ל כל מי שגמר בלבו לקדש את ה', אינו טועם טעם יסורין.
